החלטה בתיק ת"א 16079-06-10

עניינה של החלטה זו בבקשת הנתבעים לדחות את המועד שבו יאפשרו לתובעים לעיין בתמלילי שיחות, אשר נערכו עם התובע ועם עד שהוזמן למתן עדות, אשר מצויים בידיהם וטרם נמסרו לעיונם של התובעים.

2.         על-פי החלטה מיום 8.12.2011 הגישו הנתבעים את התמלילים במעטפה סגורה לתיק בית המשפט. המעטפה אמנם אינה נושאת תאריך ולא הוגשה כל הודעה על עצם הגשתה, אולם בהתאם להחלטה מיום 1.1.2012, ככל הנראה הוגשה ביום 10.1.2012.

בשל הגשת המעטפה מבלי שהוגשה הודעה גלויה, לא הועבר העניין אליי למתן החלטה עד היום. בעקבות בקשת התובע מיום 26.1.2012, שהובאה לעיוני היום (29.1.2012), ההחלטה ניתנת רק עתה.

3.         שני הצדדים מיקדו את טענותיהם בעוד שנקודת המוצא היא שהתמלילים הם בגדר מסמכים שלגביהם ישנו "חיסיון". מכאן טענות הנתבעים, כי הם רשאים שלא למסור את אותם מסמכים לתובעים, ולהשתמש בהם בעת החקירה הנגדית של העדים הרלוונטיים. כך גם טענות התובעים התמקדו בכך שאין לקבוע שהמסמכים חסויים, וכי אם הם חסויים, אזי ממילא שהנתבעים גם לא יוכלו להגישם במועד מאוחר יותר.

כפי שהבהרתי עוד בדיון שהתקיים ביום 8.12.2011, השאלה איננה אם מדובר במסמכים אשר לגביהם טוענים הנתבעים כי הם "חסויים". אילו אמנם סברו הנתבעים שהמסמכים חסויים, ואילו אמנם טענתם זו הייתה מתקבלת וכך היה נקבע לגביהם, כי אז היו הנתבעים מנועים מלגלותם גם בשלב מאוחר יותר. מטעם זה גם אין רלוונטיות לאותם פסקי-דין שהוזכרו בהקשר של חיסון מסמכים שהוכנו לקראת משפט או כל כיוצא באלו.

גם אם הנתבעים לא היטיבו לנסח את טענתם, טענתם היא כי מדובר במסמכים אשר על-פי הדין וההלכה הפסוקה, רשאים הם לחשוף אותם רק בשלב מאוחר יותר של המשפט.

4.         סוגיה זו שלפיה בנסיבות מסוימות ניתנת רשות לבעל-דין לחשוף מסמכים המצויים ברשותו רק בשלב מאוחר של המשפט ולא במסגרת הליך העיון במסמכים, נדונה בפסק הדין ברע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב, פ"ד נה(1) 515 (1999), שניתן על-ידי כבוד המשנה לנשיא דאז ש' לוין, שההלכה שנקבעה בו מוכרת בתור "הלכת סוויסה".

כאמור שם (בעמ' 520), הדעה המקובלת היא שיש לאפשר לבעלי הדין לנהל את המשפט בעודם "משחקים בקלפים גלויים". זאת כדי להימנע ממצב שבו אחד מבעלי הדין מפתיע את יריבו בראייה בלתי צפויה המכשילה את היריב, מאחר שנמנעה ממנו האפשרות לבדוק את אותה ראיה ולהכין ראיות שיהיה בכוחן לסתור אותה. מכאן הכלל, שעל בעלי הדין למסור לצד שכנגד גם מסמכים שהם בגדר מסמכים "מועילים", המסייעים להם, וגם כאלו שהם בגדר מסמכים "מזיקים", העשויים לתמוך בעמדת הצד שכנגד. היתרון שיש ל"משחק בקלפים גלויים" הוא בכך שהוא מאפשר ניהול משפט יעיל ומונע את דחייתו, כדי לאפשר לצד השני להתגונן מפני טענות מפתיעות, ואף יש בכך כדי להוות גורם ממשי בהבאת צדדים לכלל פשרה.

5.         יחד עם זאת וכאמור בעניין סוויסה (שם, עמ' 521-520), לאור הוראות תקנות 112 ו-120 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בית המשפט רשאי לדחות את שלב העיון במסמכים.

בעניין סוויסה נדונה תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים. בפסק הדין קבע בית המשפט שחברת הביטוח רשאית להציג את הודאות התובע בפני חוקר חברת הביטוח, רק לאחר שיוגשו תצהירי התובע והעדים מטעמו, כדי שניתן יהיה להעמיד את גרסת התובע במבחן החקירה שכנגד. כך אפוא, נוסחה ההלכה על-ידי בית המשפט (שם, עמ' 127):

"(א)      חזקה היא בתביעות פיצויים על נזקי גוף - כמו בתביעות אחרות - שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעתו בין כשמדובר במסמכים "מועילים" ובין כשמדובר במסמכים "מזיקים";

(ב)        רשאי בית-המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת;

(ג)         בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור ייתן בית-המשפט את דעתו על המחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי-הטענות ולשאר נסיבות העניין. יש להניח שהוא ייטה לעשות שימוש בשיקול-דעת זה כשהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נושא התביעה יותר מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בעניין זה אין לקבוע מסמרות;

(ד)        במקרה מתאים רשאי בית-המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 119, לעיין בעצמו במסמך ולעמוד על הפער הקיים בין העובדות, כפי שפורטו בכתב-התביעה לבין תיאור העובדות כפי שהוא מופיע בראיה שבמחלוקת;

(ה)        החלטת בית-המשפט של ערכאה ראשונה בשאלה אם לדחות את העיון במסמך למועד אחר אם לאו נתונה לשיקול-דעתו, ובית-המשפט לערעורים לא ייטה להתערב בה, אלא במקרים נדירים.

6.         לאחר שעיינתי בתמלילי השיחות שהגישו הנתבעים כאמור, במעטפה סגורה, הגעתי למסקנה שבנסיבות העניין יש הצדקה להיעתר לבקשתם לסטות מן הכלל המחייב את בעלי הדין לגלות לבעלי הדין שכנגד את כל המסמכים הרלוונטיים שמצויים בידיהם עוד קודם לשמיעת עדיהם. מבלי שיש בכך כדי להביע עמדה באשר לצדקת טענותיו של מי מהצדדים, מקובלת עלי בעניין זה שטענת הנתבעים כי ישנו חשש - ולו תיאורטי - שחשיפת התמלילים בפני התובעים, עלולה להביאם לשיבוש ראיותיהם באופן שלא יסייע לחשיפת האמת. למסקנה זו הגעתי בין השאר, בשים לב למחלוקות שבין הצדדים ולעובדות, כפי שהן עולות מהתמלילים, שלגביהם התעוררה המחלוקת אם יש להתיר את העיון בהם.

לפיכך, התמלילים יימסרו לתובעים רק לאחר שתשמע העדות הראשית של העדים הרלוונטיים, ובייחוד הדברים אמורים ביחס לעד שמטעמו לא הוגש תצהיר עדות ראשית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' בשבט תשע"ב, 29 בינואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: